Commentaire sur Samuel 1 2:25

ועתה שא נא. מיכן ארז"ל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים. שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא. וכן באיוב אמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי (איוב לג כז). וכל מי שחטא לחבירו ולא ביקש ממנו מחילה אין יום הכפורים מכפר. דתנן במס' יומא עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה את חבירו. שנאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים (ש"א ב כה). אלהים דיינים. ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו (שם שם). תשובה ומעשים טובים.

ופללו. לשון משפט, כמו (שם כא כב): ונתן בפלילים:

אם יחטא וכו׳. ורוצה לומר: ומה כשהאדם חוטא לחבירו, שקובל הוא לפני השופט ועושה משפט, ולא היה אם כן נספה בלא משפט, ועם כל זאת שופטו גם אלהים, אם הטעה את השופט ויצא המשפט מעוקל:

אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. ר''ל ישפטהו הדיין ובזה הדרך יתקן את אשר עותו כי הדיין אינו לובש קנאה על זה החטא כי לא לו חטא ויראה זכותו לפי מה שאפשר, ואולם אם לה' יחטא איש הנה אין בזה תקון כי אין שם שופט על זה זולת הש''י והוא יענשהו כי לו חטא וילביש קנאה על זה דרך משל כאמרו כי אנכי ה' אלהיך אל קנא והיה בחטא זה ע''א שהיה החטא לש''י, והנה לא היו שומעים בקול אביהם לקבל תוכחת כי הש''י היה חפץ להמיתם על אלו החטאים כדי שירחקו מהם הבאים אחריהם ולא יפסידו כוונת התורה בענין הקרבנות כמו שהמית נדב ואביהוא לזאת הסבה כמו שבארנו לדברי התורה, או היה זה הענין מהעדר קבולם התוכחה מיוחס לשם ית' במקרה להיותו סבת כל הדברים כאמרו ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה', או יהיה הרצון בזה כי היה לבני עלי חטא אחר היה ראוי שימית הש''י עליו אף על פי שישובו מזה החטא שהוכיחם עליו עלי וזה כי הם לא ידעו את ה' הפך מה שכוון בענין העבודה והנה אף על פי שישובו מזה החטא שהוכיחם עליו עלי היה המות ראוי להם כי הם לא הרגישו בענין הקרבנות מה שבהם לעבודת הש''י ולא חשבו בהם תכלית אחר זולת השמנת גופם וכבר דקדקה התורה שתהיה הכונה בהם לה' ולזה הרחיקה שתויי יין מן ההקרבה שאי איפשר שתהיה כוונתם שלימה כ''ש שאשר לא ידעו את ה' ירוחקו מן ההקרבה ולזה היה רצון השם יתברך שימותו בני עלי כדי שידקדקו הבאים אחריהם בכונת הקרבנות וידעו שאין הכוונה בהם השמנת גופם כמו שחשבו אלו:

ופללו. למ"ד עי"ן הפעל רפה:

ופללו אלהים. ישפטנו הדיין וי"ת אם יחוב גבר לגבר הלא ייתון לקדם דיינא וישמע מליהון ויפלי ביניהון נראה כי פירוש פללו מתרגום ובערת ותפלי:

ופללו, יתפלל ענין משפט, כמו (שם כא כב): ונתן בפלילים:

והנה גלה פשעיהם במה שיעשו בזה, באמרו אם יחטא איש לאיש ופללו אלקים. והנה המתרגם והמפרשים כלם נמשכים אחר דברי חז"ל, ופירשו אלקים הנאמר בכאן על הדיינים, ופירשו פללו מגזרת פלילים שהוא נאמר על השופטים, ולא הטיבו לפרש הכתוב על פשוטו אפילו לפי דעתם, ואף רבי דוד קמחי שפירשו מענין אלהות ופירש ופללו לשון תפלה ובקשה לא נתיישב פשט הכתוב ג"כ לפי דרכו. והנני מפרש הפסוק לכל אחד מהדעות בהיות פללו מלשון משפט או מלשון תפלה באופן מתישב, והצד השוה שבהם הוא היות אצלי אלקים הנזכר בכאן קדש, כי הוא מהבלתי נמחקים, ואמר כפי הדעת האחד שפללו הוא מלשון משפט, אם יחטא איש לאיש הנה ישפוט אותו האלקים, כי יהיה האדם בעל דינו והאל יתברך הוא השופט והדיין, אבל אם לה' יחטא איש מי יתפלל לו, רוצה לומר מי יהיה נזקק להשפט עמו, הנה בלי ספק יהיה בעל דינו הקב"ה, ואיך יעמוד לבו תחזקנה ידיו בהשפטו עם האלוה יתברך שוה בשוה? ויהיה התפלל ההתפעל מענין הפלולים והמשפט, וכן הביאו רד"ק בספר השרשים בשרש פלל. ואם נאמר שפללו אלקים הוא מענין תפלה יהיה פירושו כן, אם יחטא איש לאיש הנה ישוב האיש אשר חטא לו לכפר את חטאתו ולהתפלל בעד החוטא אל האלקים שיכפר את חטאו כמו שאמר (בראשית כ' ז') ויתפלל בעדך וזהו ופללו אלקים, רוצה לומר ופלל בעבורו אל האלקים, אבל אם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו ומפני זה יהיה מרוחק מהכפרה: וספר הכתוב שעם כל דברי עלי הטובים הנה בניו לא שמעו לקול אביהם, רוצה לומר לא רצו לשמוע דבריו ולא נכנסו באזניהם כי בזוהו בלבבם, ואמר כי חפץ ה' להמיתם ע"ד (שמות ט' י"ב) ויחזק ה' את לב פרעה, שלפשעיהם ראה האל יתברך להענישם ושערי תשובה ננעלו לפניהם, ויהיה ישמעו כמו שמעו עתיד במקום עבר. ובמדרש שמואל (סוף פר' ז') אחז"ל כתוב אחד אומר (יחזקאל י"ח ל"ב) כי לא אחפוץ במות המת, וכתוב אחר אומר כי חפץ ה' להמיתם, הא כיצד יתקיימו שני הכתובים הללו? עד שלא נחתם גזר דינם לא אחפוץ במות המת, משנחתם גזר דינם חפץ ה' להמיתם, רמז בזה למה שאמרתי. ובמסכת נדה (פ"י ע' ע"ב) אמרו, כאן קודם תשובה כאן לאחר תשובה:

אלהים. דיין:

אם מוסב על מעבירים עם ה', ורצה לומר העם מעבירים את השמועה ומוסיפים בה תלונות ובוטים כמדקרות חרב ואומרים, איך יתכן זה אשר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים, רצה לומר הלא עלי ובניו הם אלהים שופטים בארץ ויפללו על כל חטא אשר יחטא איש לרעהו, ועתה אם לה' יחטא איש מעתה מי יפלל וישפוט אותו, אחר שהשופטים עצמם בני עלי הם החוטאים לה' ומי יעשה משפטו ויריב ריבו והלא הכהנים השופטים בארץ רמסו קדש קובעים אלהים, ואמר יתפלל בהתפעל כי הם צריכים לפלל א''ע כי הם החוטאים:

ואם לה׳. רוצה לומר: ומכל שכן כשהאדם חוטא לה׳, וכי מי הוא אשר ישפוט את החוטא, הלא בודאי הוא בעצמו שופט משפטו, ואיך לא תיראו מפניו אם הוא הבעל דין והדיין:

מי יתפלל לו. מתחלפת יִתְפַּלֵל לו:

מי יתפלל לו. מי יתפלל בעבורו כלומר מי יכנס למשפט בעבורו עם השם ית', ויש לפרשו לשון תפלה ובקשה על דעת יונתן שתרגמו כן ממן יבעי וישתביק ליה:

כי חפץ ה' להמיתם. שכבר נחתם גזר דין, אבל קודם שנחתם גזר דין, נאמר (יחזקאל יח לב): כי לא אחפוץ במות המת:

ולא ישמעו וכו' כי חפץ ה' להמיתם ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שמ''ש כי חפץ ה' להמיתם (הגם שכתב החפץ אחפוץ מות הרשע) הוא אחר גזר דין, ורצה לומר שאחר גזר דין ימנע ממנו דרכי התשובה רצה לומר שלא יסייע לו בהערה אלהית להעיר לבבו ולהטותו אל הטוב, רק יניחו אל בחירתו לגמרי, שאם היה תוכחה זו (שבודאי נכלמו מדברי אביהם) קודם גזר דין היו מוצאים סיוע שמיימית להעיר לבבם אז לשמוע לקול אביהם הצדיק ולשוב מעון, אבל אחר שחפץ ה' להמיתם, כי היה דינם חרוץ (כמו שיבואר מפסוק כ''ז והלאה) לא העיר לבבם ע''ז:

כי חפץ ה׳ להמיתם. על כי הרבו לפשוע, ולזה חיזק לבבם:

כי חפץ ה' להמיתם. על דרך השמן לב העם הזה ואמר עד אשר אם שאו ערים וכן ויחזק ה' את לב פרעה וכן כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו והטעם כי כשיגדיל האדם לחטוא ימנע האל ממנו דרכי התשובה כדי שיקבל עונשו והנשארים יראו וייראו אבל הרשע שלא הרבה לחטוא יפתחו לו דרכי התשובה אם רוצה לשוב ועליו נאמר כי לא אחפוץ במות המת השיבו וחיו ואפילו ירבה הרשע לחטוא אם שב אל ה' בכל לבבו ומראה לבני אדם גם כן תשובתו שלימה ואוחז הדרך הטובה בכל נפשו ובכל מאודו באמת תקובל תשובתו שלימה ויהיה לו סיוע אלהי בתשובה אבל בוחן לבבות יודע האמת וראה בבני עלי כי לא היה לבבם שלם ואפילו ישמעו לקול אביהם ויסורו מדרכם הרעה ידע כי לא יעשו זה בכל לבם לפיכך חפץ שלא ישמעו לקול אביהם ויענשו וימותו ברשעם כדי שיאמרו בני אדם רשעים היו אלה וראוים היו לעונש הזה ויצדיקו עליהם את הדין, ורבותינו הקשו אלה הפסוקים ואמרו כתיב כי חפץ ה' להמיתם וכתיב כי לא אחפוץ במות המת ותירצו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין: